<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ו</h1>
<h2>דף מג.</h2>
ונראה למיימוני [פי"ט מהלכ' אישות הכ"א], שאם אין נכסים רק לכתבת בנין דכרין או למזונות הבת, מזונות קודמת, כיון שירושת תורה נדחית מפני מזונות הבת כדפרי' כ"ש כתבת בנין דכרין שהן תנאי דרבנן. והשיב הר"ר מאיר מרוטאנבורק, דלא נהגא כתבת בני דכרין רק [במקרקעי ולא] במטלטלין.
<h2>דף מט:</h2>
מי שצוה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתבה, שלא יזונו בנותיו ואלמנתו ולא ירשו בניו כתבת אמן אין שומעין לו. נתן כל נכסיו במתנה לאחר, כיון שמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה ותנאי כתבה באין כאחד ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונ[ו]ת מנכסיו ובניו ירשו כתבת אמן שמתה בחיי בעלה.
מזונות אלמנה קודמין לפרנסת הבת. מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש פרנסה הראויה לה, שהנכסים בחזקת מזונות האלמנה.
<h2>דף נ:</h2>
תקנו חכמים, מלבד תנאי כתבה, ליתן לבתו פרנסה זה ממון שתוכל להנשא בו. ואם מת אומדין כמה היה דעתו לתת לפרנסתה על פי משאו ומתנו או על פי בת אחרת אם השיא בחייו. ואם בית דין אין יכולין למוד דעתו נותנין לה עשור נכסיו.
פרנסה זו אפילו בתקנת אחרונים אינה נגבית כי אם מקרקע ושכירות. (בשוה). ואם ירצו אחים לחלף לה מעות בקרקע עישורה יכולין. וכן פר"ח. אפס הש"ר פסק שנגבית אף ממטלטלין. ונגבית מבינונית כבעל חוב ובלא שבועה. מתו אחים נגבית מבניהם מזיבורית ובשבועה כדין הנפרע מיתומים. ונגבית מלקוחות אם מכרו או משכנו האחין קרקע אביהם.
<h2>דף נב:</h2>
מתנאי כתבה שירשו בנים זכרים כתבת אמן שמתה בחיי בעלה ונדונייתה בנכסי צאן ברזל, ואפילו לקמ' מהו, ואחר כך חולקין שאר הירושה עם אחיהם בשוה. ואם אין שם מותר דינר יתר על כתבתן יחלקו הכל בשוה, שלא לבטל ירושה דאוריתא בעבור כתבת בנין דכרין דרבנן. והבנים לא יוכלו להרבות נכסי אביהם (מדינ') [בדינר] כדי לירש כתבת אמן יתר על אחיהם, אך יהיו הנכסים בחזקת שהיו בשעת מיתת אביהם בין נתרבו בין נתמעטו. ואם יש מותר דינר אבל חייב לאדם אותו דינר לא ממעט בנכסים.
ונראה למיימוני [פי"ט מהלכ' אישות הכ"א], שאם אין נכסים רק לכתבת בנין דכרין או למזונות הבת, מזונות קודמת, כיון שירושת תורה נדחית מפני מזונות הבת כדפרי' כ"ש כתבת בנין דכרין שהן תנאי דרבנן. והשיב הר"ר מאיר מרוטאנבורק, דלא נהגא כתבת בני דכרין רק [במקרקעי ולא] במטלטלין.
תקנו חכמים, מלבד תנאי כתבה, ליתן לבתו פרנסה זה ממון שתוכל להנשא בו. ואם מת אומדין כמה היה דעתו לתת לפרנסתה על פי משאו ומתנו או על פי בת אחרת אם השיא בחייו. ואם בית דין אין יכולין למוד דעתו נותנין לה עשור נכסיו.
<h2>דף סז.</h2>
המשיא בתו סתם לא יפחות מכסות שפוסקין לאשת עני. ואם עשיר יתן לפי עשרו. פירש לבעל שלא יתן כלום אין לה כלום. ולא יאמר הבעל, כשתבא לביתי אכסנה, אך מכסה בבית אביה.
<h2>דף סח.</h2>
תקנו חכמים, מלבד תנאי כתבה, ליתן לבתו פרנסה זה ממון שתוכל להנשא בו. ואם מת אומדין כמה היה דעתו לתת לפרנסתה על פי משאו ומתנו או על פי בת אחרת אם השיא בחייו. ואם בית דין אין יכולין למוד דעתו נותנין לה עשור נכסיו.
הניח כמה בנות ובאות לינשא זו אחר זו, ראשונה נוטלת עשור ושנייה עשור ממה ששיירה ושלישית עשור שייור שנייה וכל כלן. באו להנשא כאחת, אחר שנתנו להן העשורין כסדר הזה חולקות בשוה כל העשורין ושאר הנכסים לאחים.
<h2>דף סח:</h2>
קטנה יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה ונתנו לה מנה, יכולה כשתגדיל ליטול מידם פרנסתה הראוייה לה, אפילו לא היו אחיה זנין אותה שאין לומר שלא מחתה בעבור שזנין אותה ואפילו לא מחתה בשעת נשואין, שאין קטנה בת מחאה. אבל נשאת משגדלה, אפילו בוגרת, ומחתה בשעת נשואין מוציאה פרנסתה, לא תבעה פרנסתה אבדה אותה. בגרה ועודה בבית אביה, אפילו בגרה אחר מות אביה, ופסקו אחין מזונותיה, שהרי אין לה מזונות, ושתקה ולא תבעה פרנסתה אבדה. תבעה לא אבדה. לא פסקו מזונותיה וזנוה בבגר אע"פ שלא מחתה לא אבדה פרנסתה, שבעבור שזנוה לא תבעה. המצוה בשעת מיתה, אל תפרנסו בנותי(ו), שומעין לו, שאין זה תנאי כתבה.
מי שצוה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתבה, שלא יזונו בנותיו ואלמנתו ולא ירשו בניו כתבת אמן אין שומעין לו. נתן כל נכסיו במתנה לאחר, כיון שמתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה ותנאי כתבה באין כאחד ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונ[ו]ת מנכסיו ובניו ירשו כתבת אמן שמתה בחיי בעלה.
<h2>דף סט.</h2>
יש שתי בנות ובן וראשונה נטלה עשור ומת הבן קודם שנטלה שנייה והרי יורשות הכל, חולקות בשוה וראשונה תזכה בעשורה ולא תטול הקטנה עישור. וכן השיא בנות גדולות קודם שמת ונשארו קטנות בלא בן, אין נוטלין לקטנות עשור קודם שיחלקו אך חולקות הכל בשוה.
פרנסה זו אפילו בתקנת אחרונים אינה נגבית כי אם מקרקע ושכירות. (בשוה). ואם ירצו אחים לחלף לה מעות בקרקע עישורה יכולין. וכן פר"ח. אפס הש"ר פסק שנגבית אף ממטלטלין. ונגבית מבינונית כבעל חוב ובלא שבועה. מתו אחים נגבית מבניהם מזיבורית ובשבועה כדין הנפרע מיתומים. ונגבית מלקוחות אם מכרו או משכנו האחין קרקע אביהם.
<h2>דף סט:</h2>
בריא או שכיב מרע שצוה ליתן כך מעות לפרנסת בתו ליקח קרקע ומת והמעות ביד שליח, ואמרה הבת, תנו לבעלי כל שירצה יעשה בהם, אם גדולה היא ונשאת הרשות בידה, אם ארוסה אם קטנה אפילו נשאת יעשה השליש צואת (שכיב מרע) האב.
<h2>דף צ.</h2>
נשוי שתי נשים ולו מהן בנים ומת ואחר מתו הנשים ונשבעו קודם מיתתן, כל אחד יורש כתבת אמו בירושת תורה ואין להבחין אם יש מותר דינר או לא, ויורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה. לא נשבעו חולקין בשוה ואין שם ירושת כתובה, שאין לאלמנה כתבה עד שתשבע. אחת נשבעה ואחת לא נשבעה, בני הנשבעת יורשין כתבתן תחילה ושאר חולקין בשוה. וכל יורש כתובת אמו שמתה בחיי אביו לא יטרוף רק מבני חורין ככל היורשין. בה"ג, הא דקתני שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה מיירי שנשבעה ומתה, אבל מתה ולא נשבעה אין יורשיה של שנייה נוטלין כתובתה, שאין אדם מוריש שבועה לבניו. אבל בני הראשונה גובין כתבת בנין דכרין, שאין עליהם שבועה דלא ניתנה כתבה ליגבות מחיים, והנשאר אחריהם בין מקרקעות בין מטלטלי יחלקו יחד יורשי ראשונה ויורשי שנייה איש ואיש חלקו.
<h2>דף צא.</h2>
מי שנשוי שתי נשים ומתה אחת בחייו ואחת אחר מותו ויש לו בנים משניהם, אפילו לא הניח יתר על כדי שתי הכתבות דינר, אם נשבעה שנייה שבועת אלמנה קודם שתמות בניה קודמין לירש כתבתה, שיורשים כתבת אמם מירושה של תורה ולא מתנאי כתבה. לאחר [כן], יורשין בני ראשונה כתבת אמן בתנאי כתבה. ואם נשאר שם כלום חולקין בשוה. ואם מתה קודם שנשבעת, בני ראשונה יורשים כתבת אמם בלבד והשאר חולקין בשוה. פר"ח, דווקא אחת בחייו ואחת במותו שמתה גם [זו] שנשארה בחיים (ש)הוא דיש ביניהם כתבת בנין דכרין, אבל אם השנייה בחיים לא אשכחן. וכתב ר' יהודה מפריש בשם ר"י וז"ל, ומיהו אומר ר"י, דהשתא למסקנא [לא] קאי האי דיוקא דמעיקרא ש"מ אחת בחייו [ו]אחת במותו כו' מדקתני שנייה ויורשיה קודמין ליורש[י] ראשונה הא איכא שקלי אפילו במקום שנייה עצמה.
מתנאי כתבה שירשו בנים זכרים כתבת אמן שמתה בחיי בעלה ונדונייתה בנכסי צאן ברזל, (ואפילו) [ואפרש] לקמ' מהו, ואחר כך חולקין שאר הירושה עם אחיהם בשוה. ואם אין שם מותר דינר יתר על כתבתן יחלקו הכל בשוה, שלא לבטל ירושה דאוריתא בעבור כתבת בנין דכרין דרבנן. והבנים לא יוכלו להרבות נכסי אביהם (מדינ') [בדינר] כדי לירש כתבת אמן יתר על אחיהם, אך יהיו הנכסים בחזקת שהיו בשעת מיתת אביהם בין נתרבו בין נתמעטו. ואם יש מותר דינר אבל חייב לאדם אותו דינר לא ממעט בנכסים.
<h2>דף קא:</h2>
הנושא האשה ופסקה שיזון בתה חמש שנים חייב לזונה כך אם התנו בשעת קדושין. אבל כשמת הפוסק לא תטרוף ממשעבדי. אבל אפילו שלא בשעת קדושין וקנו מידו או כתב טרפ' ממשעבדי, כיון שכתב או הקנה. נתגרשה בתוך הזמן ונשאת לאחר ופסק' עם אחר לזונה, צריך לזונה במקום ששם אמה. ולא יאמרו נזוננה כאחת, אך אחד זונה ואחד נותן דמי מזונות. נשאת הבת בתוך הזמן הבעל יזינה ושניהם בעלי אמה יתנו לה דמי מזונות.
